לעומר באהבה

היי חמוד , כאילו רק אתמול נולדת והנה אתה כבר בן חצי שנה , לא יאומן איך הזמן עובר שנהנים , כמו עם הקבוצה שלי , מכבי , זה כאילו רק אתמול ראיתי אותם לראשונה אי שם בשנת 77 , לוקחים את הגביע , עושים את הבלתי יאמן , גורמים לי למשהו ששום דבר אחר לא יגרום לעולם , וצורבים בי הרגשה שתישאר לעולם.

 

נכון לא תמיד זה קל איתך , לפעמים אתה ממש נודניק , לפעמים אתה לא יכול בלי שאני אשא אותך על הידיים , לפעמים אתה בוכה ואני לא יודע למה , אין רגע שקט , גם לא בלילה , כמו הקבוצה שלי מכבי , אין רגע דל של שקט , גם שמתחננים לקצת שפיות וקצת פחות כותרות , פתאום משהו נעצר באשמת דריסה , הופ , ושמשהו נפצע , פה ושם מדברים על עזיבת ספונסר כזה , אובדן של מאמן כזה , משחקים טובים , משחקים חלשים , דקה מנוחה אין , רכבת הרים של רגשות.

 

אני זוכר שהיית חולה , לקחתי אותך למר"מ , בדקו לך דם , צרחת כמו משוגע , אמרו לי שיש לך חשד לדלקת ריאות , צריך לעשות אינהלציה , לקחת אנטיביוטיקה , מה לא , שגופך הקטן חסר אונים , לוקח עוד תרופה ועוד משכך כאבים , עד שחזרת לחיוניות שלך , צוחק , שמח.

כמו עם הקבוצה שלי מכבי , שעמדה בפני רגע היסטרי של משבר , שהמאמן לא פוגע , השחקנים לא פוגעים , מפסידים ביורוליג , מפסידים באירופה , שחקנים מתוסכלים , הכול נראה על הפנים , ואז מביאים את האנטיביוטיקה (צביקה שרף) לא תמיד זה קל לעיכול , הטעם שלה מר , לא פשוט לבלוע , אבל זה עוזר , החיוניות חוזרת , הניצחונות באים , פתאום יש שמחה , יש תקווה , יש חיוך.

 

אני זוכר כמעט כל רגע , את החיוך הראשון , את הושטת הידיים הראשונה , כמעט כל מקלחת , כמעט כל צחוק , כמו עם הקבוצה שלי , את הניצחון הראשון , את הסל המנצח הראשון של יותם , את הקילריות של מוריס , את חוכמת המשחק של ניקו , אפילו את החפירות של באטיסטה , את הכול אני זוכר , כמעט כל פרט , וכמו שצילמתי אותך כדי לזכור , גם את המשחקים של מכבי ראיתי שוב ושוב , רק כדי לחוות אותם שוב.

 

ואתה לא בא ככה בקלות , זה לא מעט כסף לגדל ילד , זה לא פשוט כלכלית , ואני כבר לא מדבר על העצמאות שהולכת , ועל הלילות ההזויים , כמו בקבוצה של מכבי , שהיו לילות שלא הבנתי איך זה קורה לי , כמו ליל הגביע הארור , או רגע המנוחה שאבד לי אחרי שעוד פעם הכניסו אותי לדום חדרים ברבע הרביעי , זה לא פשוט לגדל ילד , כמו לגדל קבוצה , זה לא בא בקלות.

 

ויש לך אחות , אבל היא זה משהו אחר , היא נולדה בתקופה של שאראס ופארקר , לה ולנו היה הרבה יותר קל , זה לא כמו לגדל אותך , היא די הסתדרה וגם אנחנו , זה היה הרבה יותר חלק ,  הרבה יותר טיבעי , כמו הקבוצה של אז , איתך זה יותר קשה , אולי בגלל שהתרגלנו כבר אליה , אולי כי אנחנו חושבים שאתה אותו הדבר , אבל אתה לא.

 

וזמן האחרון יש לך לילות קשים , אתה למדת להתהפך , יופי לך , אבל לנו זה לא פשוט , כל פעם שאתה מתהפך אתה מתעורר , וזה לא פשוט לנו , כל 10 דקות לקום ולהשכיב אותך בחזרה , סבבה לך שאתה לומד דברים חדשים , אז אולי תישן על זה קצת? מה דעתך? עד ששוכבים לישון ונכנסים לרגיעה של שינה , ואופס אתה מתעורר וצריך להשכיב אותך שוב  , כמו עם הקבוצה שלי , שום דבר לא בא בקלות , עד שאתה חושב שהיא על דרך המלך , אופס היא מפסידה , עד שהיא כבר זורמת לניצחון , בום באה בני השרון ומנצחת אותנו , עד שאתה סוף סוף נרגע וטראח , שמשהו חדש קורה לה , לא פשוט להיות אב , לא פשוט להיות אוהד.

 

אבל אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך , חמוד , גם אם הלילות יהיו קשים , וגם אם תביא אותנו לרמות עצבים , וגם אם זה לא יהיה קל וזורם ופשוט , לעולם לא אפסיק לאהוב אותך ילדי , כי אתה הבן שלי , אתה בשר מבשרי , אתה האהוב שלי.

 

כמו עם הקבוצה שלי , גם אם הלילות יהיו קשים , גם  אם הם יפסידו את כל המשחקים , אני תמיד אוהב אותם , תמיד אחבק אותם , שיצטרכו את עזרתי אני אבוא , שיחלו אני אהיה שם לטפל בהם , שינצחו אני אהיה שם להריע להם , שיפסיקו אני אהיה שם לנחם אותם , כי היא בשר מבשרי , כי היא האהובה שלי.

 

אני אוהב אותך עומר\מכבי , לעולמי עד.