יום שבת, 29 במאי 2010

עוד מיתוס הלך











משהו כמו חצי שעה לאחר איבוד התואר , התקשר אלי חבר , אוהד מכבי .

אני שואל אותו , "נו שבור?" , הוא אומר לי "לא , האמת הגיע להם , ואני דווקא שמח בשביל קטש".

לא הופתעתי.

למחרת זאת פחות או יותר התשובה העיקרית שקיבלתי , זה נע בין "לפחות זה אליפות של קטש" , למלמול לא ברור של "במילא האליפות הזאת לא אומרת כלום" , וכלה ב "במילא לא התחברתי לקבוצה הזאת".

כמובן שהיו אלו שנשברו , וכאב להם מאד , בטח לבסיס החזק , האיתן , אבל לרוב רובם? איך הגדירו את זה טובים (לטיס) מאיתנו? "מכה קלה בכנף"? משהו בסגנון הזה , באסה , הפסד , בתכלס? לא סוף העולם.

ואולי זה בגלל שהפסדנו ליריבה הכי סימפטית שיכולה להיות , קבוצה שרצה בניגוד אלינו כבר שנתיים , בלי יותר מדי שינויים , קבוצה שמשלבת בין כישרונות זרים צעירים , לשחקנים ישראלים מובילים , שלא מתלהמת סטייל אלפסי , שלא מלכלכת , שלא מתרגשת , כמו עוד הרבה קבוצות שבאות לשחק על תואר , שהמאמן שלה לא משחק משחקי כבוד מטופשים , לא נועץ סכינים בגב , ולא מעורר אנטגוניזם?

יום חמישי, 27 במאי 2010

יאללה , הביתה

עוד כמה שעות,



עוד כמה שעות ואחת העונות הכי , ארוכות ו,מריחות" שהיו פה השנה עומדת להסתיים.

ואם לא יהיו יותר הפתעות , ואם אנדרסון יקום על הצד השמח שלו , ואם קטש לא ישלוף איזה שפן מארץ השפנים , קשה לי לראות איך המשחק הזה יורד מ 15-20 הפרש למכבי.

וזאת אולי ההזדמנות האחרונה של שחקנים כמו וויז ואנדרסון להשאיר טעם טוב בפה ואולי לגרום להרהור נוסף בקשר לעזיבה שלהם.

לאסמה כבר לא איתנו פה ואני בספק גדול אם ימשיך את מופע הנגרות שלו גם בשנה הבאה , גרין בוודאי לא יהיה פה , איידסון ,לצערי יישאר כדי שימשיך במופע ההלפריני שלו (אני אוהב את כל השחקנים האלו שלא מרגישים אותם ובתקשורת אוהבים להלל אתם שהם עושים הכל על המגרש).

הגיע זמן עונת המלפפונים , שהתחילה בערך מהרגע שמכקאלב נעץ את המסמר האחרון על קבורת העונה היורוליגית של מכבי , שוב נשמע על ראדוליצ'ה , מצ'באן ועוד כמה שחקנים עם צ' בשם שלהם , רק כדי שינחת פה עוד שחקן שאף אחד לא שמע עליו.

זמן הקופל עכשיו , תקיאו בשקט , אוטוטו זה נגמר.

יום ראשון, 16 במאי 2010

מתקזזים


באוירת הקיזוז ה"ספורטיבית" שהביאה לאדומים את האליפות , אליפות שהושגה לא רק בכדורגל איכותי , אלא גם בעזרתם האדיבה של כתבי החצר האדומים , כמה חוקים שעוזרים לצמצם את הפער מהמובילה , שוער אחד ביום גדול , בעלים שהחליט לא להשקיע וקבוצה מבני יהודה שבאו לשחק כדורגל (לא מקנא בבני יהודה שיצטרכו פעם את חיפה) , הגיע הזמן לחשוף את כל השיטות מבית מדרשו של קופל ושאר חבריו כדי לקחת את האליפות ממכבי.

 1. שיטת הפיינל פור - כן מתח זה מכניס , כן זה מאפשר סיכוי לשינוי זהות האלופה , אבל כמה זה ספורטיבי לעשות שיטה שבה לקבוצה אחת יש מה להפסיד , ולכל השאר רק להרוויח? מה היה רע כמה סדרות כמו זאת שאנו רואים לפנינו , בניה"ש מול מכבי ת"א ? לא היה יותר מעניין לראות סדרה של גליל מול י-ם , נתניה מול מכבי? מתח זה סבבה, אבל  מה עם הכנסה לקבוצות? לא מגיע לקופסל עוד משחק מול מכבי , לא מגיע לגליל ולנו סדרה שקולה מול י-ם?

הכל בטל ב60 שיש אופציה להדיח את מכבי , לא שיש באופציה הזאת ממש , הרי זה לא ייתן לשום קבוצה צ'אנס להיות ביורוליג , זה לא יכניס יותר ספונסרים , לא יעזור לשום שחקן לקבל חוזה חדש , אליפות בכאילו , בחאווה.

2. החוק הרוסי - אני ספק אם היה שחקן ישראלי אחד ששיפר את יכולת המשחק שלו מאז שהחוק הגזעני והמטופש הזה נחנך בארצנו. אלישי כדיר עדיין יורה לבנות מהעונשין , אין שום גרם של שריר שפיתח רוטבארד מנתניה , ליאור אליהו ויותם הלפרין מפרפרים עם חוזי עתק בין חדרי הרופא לניפוף מגבות סטייל רגב פנאן באירופה, השנתונים הצעירים יותר לא מספקים שם אחד שניתן בכלל לעקוב אחריו , ונכון להיום השחקן הישראלי נע בין בינוניות לבינוניות יתר , ואפילו סנטר אחד נורמאלי לא רואים באופק , אחרי לכתם של גרין וקוז'יקרו.

אז למי זה טוב? זה טוב לכל מיני שחקני כאילו לשדרג לעצמם את המשכורת , אין להם שום צורך לעבוד על הכישורים האישיים שלהם , או לשפר נקודות חולשה שלהם , כי כך או כך הם יקבלו דקות משחק , ואז אנחנו רואים איך רכז שלא מסוגל לקלוע מחצי מרחק ,  מובל את נתניה לפיינל פור , שחקני משחק "אחד בקרייריה" מקבלים דקות ברשל"צ , ושורה של זרים בשקל ו90 , מחליפים קבוצות כמו גרביים , אבל מתח יש , יחי אבנר קופל שהביא לנו זוועתון סוג ז' , אבל מה? מותח.

לא שזה משנה משהו לאדון אנדרסון , כישרון סוג א' עם אופי סוג ז' , שהליגה הזאת כ"כ קטנה עליו שהוא לא מסוגל להביא את עצמו לכלל ריכוז בשני משחקים מול אותה קבוצה , לא שזה משנה לפיני גרשון , שאוטוטו מפהק במשחק , ושוב מוביל את הקבוצה הזאת להפסד , לא שזה אמור לשנות למשחק ביום שני , שאם לא ייגמר בנצחון מכבי מוחץ , זה ייכנס לפנתיאון ההפתעות הכי גדולות בהיסטוריה של הספורט , אבל באוירת הקיזוז הבאה עלינו לטובה , חשתי צורך להראות עד כמה הספורט הוא מכוער , ברגע שמכערים אותו.

תנו לטובים לקחת , כן גם אם הם אותם טובים כבר 40 שנה.

יום שבת, 8 במאי 2010

בחזרה לנורמה




סליחה שנעדרתי כל כך הרבה , שילוב של עיסוקים אחרים ושביזות כללית מאי העפלה לפיינל פור , פשוט מנעו ממני לכתוב.

אחרי שראיתי אמש את המשחק המדהים בין פרטיזן לאולימפיאקוס , ירדה לי אבן מהלב , הקבוצה הראויה יותר ניצחה.


ועכשיו מה נותר לנו? בסה"כ להחזיר את בניה"ש לגודלה הטיבעי , להחזיר את כל העכברים למקומם , ולשמור על צלחת האליפות.

ואפשר לעשות זאת רק אם אנדרסון יבין שהוא משחק על החוזה שלו שנה הבאה , ויתחיל להזיז רגליים , רק אם לאסמה יפסיק לצעוד כל פעם שהכדור מגיע אליו , רק אם איידסון ימשיך את התקופה הטובה שלו , ופרקינס ישכח מהחוזה לשנה הברה.